למרות שנדמה לנו שמה שאנחנו רואים, שומעים ומרגישים זוהי המציאות, הרי שלמעשה מדובר בסיפור האישי שלנו, בדרמה האישית שלנו. לדוגמא: אם יש לי סיפור שלא מעריכים אותי, אז בכל פעם שאנהל דיון ומישהו יביע דעה שונה משלי, אפרש זאת כחוסר הערכה אליי ולדעותיי. אם הסיפור שלי על עצמי כולל הערכה עצמית גבוהה, אז באותה סיטואציה אתייחס לדעות אחרות כאל ערך מוסף שאני יכול לקבל.
בכל מקרה, הסיפור הוא הסיפור שלא נגמר. משמע, אני אחיה לפיו כל עוד לא אמצא סיפור אחר להאמין בו.
אז מה הסיפור שלך? האם הוא סיפור שעושה לך טוב או רע?
ואם זה רק סיפור, ולא האמת, מה עדיף? סיפור טוב או רע?
אני באופן אישי מעדיפה סיפורים טובים. הסיפורים הטובים מוכיחים את עצמם שוב ושוב וכך זה מאפשר לי למצוא את הטוב בכל דבר ועניין.
האם תמיד הייתי כזאת? לא ממש…
כשהייתי צעירה יותר, היו לי סיפורים עגומים למדיי. לפעמים הייתי מערבבת בין סיפורים של אנשים אחרים לסיפור שלי ואף פעם זה לא היה לטובתי. לדוגמא: אם מישהו היה מאחר לי לפגישה, התאמתי את סיבת האיחור לסיפור שלי על עצמי, החל באמירות כגון "אני לא מספיק חשובה", "מזלזלים בי" וכלה באמירה "אם זה היה מישהו אחר הוא לא היה מעז לאחר". בעוד אני עסוקה בסיפור שלי, לאדם השני, יש את הסיפור שלו, שיכול להיות אחד מיני רבים. יכול להיות שהסיפור שלו על עצמו כולל תחושת חוסר חשיבות עד כדי כך שהוא חושב שזה לא משנה מתי יגיע כי הוא לא חשוב, יכול להיות שהוא מחזיק מעצמו כאדם חסר אחריות ולכן הסיפור שלו מוכיח את זה שוב ושוב ויכול להיות שהוא פשוט נתקע בפקק ואין לו שום סיפור שהמציא באופן אישי.
למזלי, כיום, כשמישהו מאחר לפגישה איתי, יש לי דף חלק בספר שמתעניין באדם השני ומסתקרן לגבי האיחור – אולי הוא התבלבל בשעה, אולי נתקע בפקק, אולי התעכב בעבודה. בכל אופן, זה לא קשור אליי ולא אומר עליי כלום. יש פעמים שאני כועסת ואני יודעת שזה בגלל שאני שבוייה בסיפור אחר ואז אני עוצרת ובודקת.
כשהפסקתי לספר לעצמי סיפורים יכולתי לראות ולשמוע דברים חדשים שלא גורמים לי להרגיש רע לגבי עצמי ו/או לגבי אחרים. איזה יופי!
אז איך אפשר לשנות את הסיפור שבראש שלנו? הרי הוא מוטבע כל כך עמוק…
ובכן, הסוד הוא להתאמן. להפסיק לספר סיפורים ולהיות פתוחים. בהתחלה אפשר להמציא סיפורים שעושים טוב על הנשמה. ככל שתתאמנו יותר, פחות תזדקקו לספר את הסיפורים הללו כי הם יהיו חקוקים על לוח לבכם ואוטומטיים כך שכל סיטואציה שתקרה בדרככם תאפשר לכם לראות את הצדדים החיוביים שבה.
חברה טובה שלי, המאמנת סימונה בן-דור, פיתחה את "ספר ההצלחות שלי", שיטה מצוינת לכל מי שרוצה להתאמן ולשנות את הסיפור שלו.
הוא מאפשר לכל מי שמעוניין בכך, להתאמן יום יום על כתיבת סיפורים חדשים, סיפורים לטובתו. הוא מאמן אותנו לזהות את ההצלחות קטנות כגדולות, הוא מלמד אותנו למצוא את הטוב בכל אחד ובכל דבר. מי שיתמיד במילויו, יאמן את המוח שלו לספר סיפורים רעננים, נעימים שגורמים לו להרגיש טוב לגבי עצמו ולגבי העולם.
לקוחה שלי התקשתה להיפרד מהסיפורים שלה מכיוון שהייתה מכורה לדרמה שהם יצרו. כשאימצה דפוסי חשיבה חדשים, סיפורים חדשים, גילתה חיים אחרים, אמנם עם פחות דרמות, אבל טובים בהרבה מהקודמים.
אז איך יראו החיים שלך אם תפסיק לספר לעצמך סיפורים שליליים? משעממים כי אין כבר דרמות אבל אם במקומם תספר לעצמך סיפורים חיוביים, החיים יהיו מרתקים ומלאי שמחת חיים ותוכל לעשות דברים שקודם לא העזת, כי הסיפור הקודם לא אפשר לך לנסות.
תתחיל ותראה איך ככל שעובר הזמן, הסיפור הישן שלך כבר לא מותיר בך עניין.
בהצלחה!!!