לא מזמן התבקשתי לכתוב את קורות החיים שלי לצורך פרוייקט מסויים . במקום לכתוב את הנוסח המקובל, מצאתי את עצמי כותבת את סיפור חיי דרך תחנות ההשכלה והנסיון המקצועי שלי. מה שהדהים אותי לגלות, היה, שחלק גדול ממי שאני וממה שלמדתי בחיים, התגבש ברמה הבלתי פורמלית: מפגשים עם קציני צה"ל לפני פרישה, בעודי חיילת המסייעת להם למצוא תעסוקה בעולם האזרחי, לימדו אותי על הפער בין התדמית הקשוחה לבין הצרכים הרגשיים שלהם. עבודה עם מנכ"ל גדול לימדה אותי איך אומרים לא בצורה מכבדת ואת חשיבות הדוגמא האישית, מנהלת שקיבלה אותי לעבודה בהיריון קרבה אותי לעוצמה הנשית, מפגש עם מורה רוחני לימד אותי צניעות מהי וכיוצ"ב.
חלק גדול מרגעי השיא שלי בחיים, היו מפגשים עם אנשים מעוררי השראה שקירבו אותי לעצמי.
אחד מהם, התרחש לאחרונה, פגישה מקרית עם נשיא המדינה. אז נכון שהתרגשתי מהמעמד אך בשורה התחתונה התרגשתי מהמפגש עם האדם, עם האיש המיוחד הזה. כמובן שיש באיש הזה המון דברים מעוררי השראה, אך במעמד המפגש, אני יכולה לומר, שהדבר שעורר בי השראה יותר מכל היה הנוכחות שלו. למה הכוונה? האיש הגדול הזה, התפנה מעיסוקיו והיה נוכח ב- 100% ברגע הזה, שהיה.
כמה מאיתנו יודעים לעשות את זה? לעצור לרגע ולהיות בנוכחות מלאה?
כשעובד שלך נכנס למשרד לדבר על משהו כשאתה טרוד לפני מצגת חשובה, האם אתה נוכח?
כשהילד שלך מספר לך משהו בסוף היום, כשאתה עייף, האם אתה נוכח?
כשמישהו מתנגד לדעתך, האם אתה נוכח?
נוכחות ברגע הזה היא מיומנות נרכשת. היא מסירה את ההתנגדות ומאפשרת הקשבה, היא גורמת לחושים להיות מחודדים יותר, היא מחזקת מערכות יחסים ובעיקר נותנת טעם לחיים.
ההשראה שנתן לי נשיא המדינה היא שזה אפשרי ושאני בדרך הנכונה וזה לא משנה בכלל אם הסיפור שאני מספרת לעצמי עליו נכון או לא….זה היופי בהשראה.
כשקיבלתי את מכתב התודה מהנשיא, התרגשתי מאד. לא היו לי ציפיות ולכן ההפתעה הייתה גדולה.
הנה ציטוט קצר מדבריו: "ספר הילדים שכתבת, המלווה באיוריו הנפלאים של דודי שמאי, הוא חגיגה לעין וללב, העשויה משילוב של מעשייה משובבת נפש ואופטימית….באיכויותיו החינוכיות, השמות דגש על אמונה עצמית, העצמה אישית ובחירה חופשית, ספרך הוא מתנה לילדים ולהורים כאחד…."
לסיכום, שני תרגילים שיכולים לעזור למי שמעוניין לגלות על עצמו דברים חדשים:
1. כתבו קורות חיים בצורה סיפורית. היזכרו ברגעי שיא בהם הרגשתם התרוממות נפש. שאלו את עצמכם מה היה ברגע הזה שאפשר את התחושה? איך זה מלווה אתכם בחיים?
2. כשאתם משוחחים עם מישהו בזמן שאתם טרודים או ממהרים, שימו לב לדיאלוג הפנימי שלכם. האם אתם נוכחים או שהמחשבות שלכם במקום אחר: אולי אתם חושבים על זה שאתם מאחרים, אולי על זה שאתם משועממים או שאולי עולה בכם כעס על העיכוב? מודעות לכך, תאפשר לכם לבחור בנוכחות מלאה או לומר את האמת וללכת לדרכם.
תודה על ההקשבה.
מקווה שתרמתי במשהו.
לזכרו של נשיא המדינה, שמעון פרס ז"ל