יש מי שאומר שאם נאמין שמשהו יקרה, אכן הוא יקרה.יש מי שאומר שאלה שטויות ואפשר להאמין עד מחר שדברים יקרו והם לא. הדוגמא הקלאסית למקור ההבדלים בין שתי התפיסות האלה, הוא המשפט "יהיה בסדר".
הוא מציג את ההבדל הפשוט בין האמירה היומיומית הבנאלית "יהיה בסדר" לבין האמונה הפנימית שיהיה בסדר. אחת הדרכים להבחין בין האמירות היא לשים לב לאינטונציה של הקול, למה שנאמר לפני ואחרי המשפט "יהיה בסדר" (לדוג': "סמוך עליי, אני אומר לך, יהיה בסדר") ולמה שלא נאמר.
מתי אנו אומרים "יהיה בסדר"?
1. כשאנו רוצים להרגיע את עצמנו ו/או מישהו אחר
2. – כשאנו מתעצלים/מפחדים לעשות פעולות שיקדמו את מבוקשנו
3. – כשאנו מקווים שמישהו אחר ידאג לדברים במקומנו
4. – כשקשה לנו להתמודד עם המצב
5. – כשאנו רגילים לסמוך על המזל
6. – כשלא באמת אכפת לנו
7. – כשאנו לא מכירים בכך שיכול להיות אחרת
8. – כשאנו לא מוכנים להודות בקיומו של קושי או שאנחנו לא מוכנים/לא יודעים וכו'
ה"יהיה בסדר" עוזר לנו להתמודד עם המציאות, כפי שהיא נראית לנו ברגע זה.לפעמים הדברים לא תלויים בנו (על באמת) וה"יהיה בסדר" מסייע לנו להתגמש, לקחת בקלות.לא תמיד מתאים לנו להתאמץ והאמירה הזאת פוטרת אותנו מכך. אנו רוצים להרגיש טוב ועכשיו! כל עוד ה"יהיה בסדר" הוא אורח המזדמן לעיתים רחוקות, ניתן לחיות איתו. אך כשהוא אורח דרך קבע, יש מקום לבדוק את נוכחותו והשפעתו. מה הוא אומר לנו על עצמנו? ממה הוא מגן עלינו? מדוע הוא חושב שאנחנו לא יכולים להתמודד או שאין לנו יכולת השפעה?לצערנו, ה"יהיה בסדר" הוכיח שהוא יכול להיות גם אויב מסוכן.
הנוסח משתנה והמקור לו, בחלק מהמקרים, היא האמונה ש"לי זה לא יקרה". אנו נתקלים בו ברמה המדינית, ברמה החברתית וברמה האישית (תרבות ה"סמוך"). אנחנו נתקלים בו בכבישים דרך קבע: נהיגה תחת השפעת אלכוהול, נסיעה ללא חגורת בטיחות, נהיגה במהירות מופרזת; אנו רואים אותו במקומות עבודה: חוסר הקפדה על הוראות בטיחות ועל שימוש באמצעי מיגון או בקיצור תהליכים. ברוב המקרים אנו קוראים על כך בעיתון מכיוון שהסוף לא ממש טוב ולא הוא "לא בסדר". זה לא שאנחנו צריכים להפוך עכשיו לפנאטיים חס וחלילה. אנחנו צריכים רק לשים לב. לשים לב מתי אנחנו אומרים "יהיה בסדר", מה מקור האמירה (ראו רשימה למעלה) ומה ההשלכות האפשרויות שלה. אנחנו רוצים שיהיה לנו קל, שנרגיש טוב כאן ועכשיו, השאלה באיזה מחיר. מה ההבדל, אם כן, בין אמירת "יהיה בסדר" לבין האמונה שיהיה בסדר?
האמונה שיהיה בסדר נובעת מבפנים והיא יכולה לצאת אל החוץ גם באמירה "יהיה בסדר", אולם המשמעות לגמרי שונה.
מתי אנחנו מאמינים שיהיה בסדר?
1. – כשאנו מאמינים ביכולתנו ומכירים בערך עצמנו
2. – כשנקטנו בכל הפעולות הדרושות כדי לוודא שאכן יהיה כך
3. – כשאנו מודעים לכך שאין וודאות, שלא תמיד אפשר לדעת
4. – כשיש לנו "תכנית מגירה"
5. – כשיש לנו את המשאבים והחוסן הנפשי להתמודד עם תוצאה אחרת
כשאנו מאמינים (על באמת) שיהיה בסדר, זה בא מבפנים. אנו מרגישים את זה בבטן. לא מדובר בחשיבה חיובית ולא על אמונה עיוורת . מדובר על סוג של ידיעה. "אני יודע שזה יסתדר".
ואיך יודעים? התשובה לכך היא בשאלה מה אנחנו יודעים. אנחנו יודעים שיש לנו את המשאבים הפנימיים, אנו יודעים שזה אפשרי, אנחנו מכירים בערך עצמנו, מוכנים להתמודד עם מה שלא יבוא ומוכנים לשלם את המחיר. המשפט "אם נאמין שמשהו יקרה הוא אכן יקרה" מתייחס לאמונה אמיתית, נקייה. כל פקפוק, מהקטן ביותר, מערער אותה ומשנה באופן בלתי מודע את דרך הפעולה וההתמודדות שלנו. גישות רוחניות טוענות שכשאדם מאמין אמונה שלמה היקום מתגייס לעזרתו. קל יותר להבין את ההבדלים בין שתי התפיסות כשמבחינים בנקודת המוצא של כל אחת מהן. התפיסה הראשונה מתייחסת לאמירה מן החוץ אל הפנים, מקורה בדרך כלל בהימנעות. אנו פוחדים ממאמץ ופוחדים להודות שקשה לנו, שומרים על הסטאטוס קוו ונמנעים מלעשות דברים שלא נעימים לנו ומקווים לטוב. באופן פרדוקסאלי, האמירה "יהיה בסדר" מקרבת אותנו למוות, אם על ידי הימנעות מלחוות את החיים במלואם ואם על ידי אימוץ תרבות ה"סמוך". התפיסה השנייה מתייחסת לאמירה מן הפנים אל החוץ. מקורה באמונה פנימית ובמכוונות לעשייה. אנו מודעים לעצמנו, מוכנים להסתכן גם במחיר של אי וודאות ובמחיר האפשרות שניכשל ובעיקר סומכים על היקום ועל דרכי האל הנסתרות.